פסק-דין בתיק בג"ץ 494/03

הנשיא א' ברק:

           "חוק ההסדרים" לשנת 2003 הוסיף הוראה לחוק הביטוח הלאומי, בה נקבע מי לא ייחשב "תושב" לעניין זכויות ביטוח לאומי וביטוח בריאות ממלכתי. האם תיקון זה הוא חוקתי - זו השאלה העומדת לבחינה בעתירה זו.

החוק

1.        חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג-2002 (להלן - חוק ההסדרים) נחקק בכנסת ביום 17.12.2002 כחלק מחקיקת תקציב המדינה לשנת 2003. כקבוע בסעיף 1 לו, "חוק זה בא לתקן חוקים שונים, לדחות את תחילתם של חוקים ולקבוע הוראות נוספות במטרה לאפשר הגברת הצמיחה והתעסוקה, השגת יעדי התקציב, עמידה ביעד הגירעון לשנת הכספים 2003 והשגת יעדי המדיניות הכלכלית". במסגרת זו, תוקן (בסעיף 24 לחוק ההסדרים) גם חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן -חוק הביטוח הלאומי), ובין היתר נוסף לו סעיף 2א.

2.        בעקבות התיקון, קובע סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי, בין היתר, כך:

"(ב) לענין חוק זה לא יראו כתושב ישראל, בין השאר, כל אחד מאלה:

[...]

(3) מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1, ב/2, ב/3 או ב/4, לפי תקנה 5 בתקנות הכניסה;

(4) בשנה שתחילתה ביום מתן אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/1, לפי תקנה 6(א) בתקנות הכניסה - מי שבידו אשרה ורישיון כאמור שהתגורר בישראל בשנה האמורה פחות מ-183 ימים;

(5) מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/3 לפי תקנה 6(ג) בתקנות הכניסה, וכן קרובו של בעל אשרה ורישיון כאמור שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/4 לפי תקנה 6(ד) בתקנות הכניסה.

(ג) מי שאינו אזרח ישראלי ובידו אשרה ורישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל שאינם מנויים בסעיף קטן (ב)(3) עד (5), שהתגורר בישראל, בשנה שתחילתה ביום מתן האשרה והרישיון האמורים, פחות מ-183 ימים, לא יראו אותו בשנה האמורה כתושב ישראל לענין חוק זה.

(ד) על אף הוראות סעיף קטן (ב)(4), מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי כאמור באותו סעיף קטן, ניתנה לו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות, בתוך השנה שתחילתה ביום מתן האשרה והרישיון האמורים, רשאי המוסד לראות בו תושב ישראל מיום מתן האשרה והרישיון."

סעיף 2א מפנה לכל אורכו לתקנות 6-5 לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974. אלה אינן תקנות חדשות והן אינן עומדות לביקורת בעתירה זו. למען הבהר התמונה, יובאו להלן החלקים הרלוונטיים בהן כלשונם:

"5.   (א) המבקש להיכנס לישראל כדי לעבוד בה זמנית בשכר, יגיש בקשה לאשרה ורשיון לישיבת ביקור מסוג ב/1 (עובד זמני); מעביד בישראל רשאי להגיש בקשה כאמור עבור תושב חוץ שהוא רוצה להעסיק.

       (ב) המבקש להיכנס לישראל לשם ביקור או לכל מטרה אחרת המצריכה שהות קצרה בלבד בישראל, למעט למטרת עבודה, בשכר או שלא בשכר, יגיש בקשה לאשרה ורשיון לישיבת ביקור מסוג ב/2 (תייר).

(ג)   (1) השר רשאי לתת לאדם אשר מעמדו לענין הכניסה לישראל והישיבה בה איננו ברור, אשרה ורשיון לישיבת ביקור מסוג ב/3 (נכנס מסופק) לתקופה שלא תעלה על חודש ימים.

(2) מי שקיבל אשרה ורשיון ישיבה מסוג ב/3 יפנה תוך תקופתם ללשכה לעליה ומרשם לבירור מעמדו.

(ד) המבקש להיכנס לישראל כדי לעבוד בה זמנית שלא בשכר, יגיש בקשה לאשרה ורשיון לישיבת ביקור מסוג ב/4 (מתנדב); מעביד בישראל רשאי להגיש בקשה כאמור עבור תושב חוץ שהתנדב לעבוד אצלו.

[...]